רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁהָיָה הַמָּקוֹם מוֹנְדְּרָן. כְּהָדָא דְתַנִּינָן. זָרַק חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת חַייָב: אָתָא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהִיא שֶׁנָּחָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בשהיו שני רקקים וכו'. כלו' ואפי' יש כאן אצלו אחד שמהלכין בו שלא ע''י הדחק דמהו דתימא דזה השני שאין בו הילוך אלא ע''י הדחק לא הוי ר''ה אלא כרה''י כלומר דלאו שם ר''ה עליו קמ''ל דאפ''ה ר''ה נקרא דלעולם הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך:
ולמה תנינתה תרין זמנין. להאי דינא דרקק:
אתא ר' חזקיה ור' אבוהו. וקאמרי בשם ר' יוחנן דדוקא והיא שנחה ע''ג משהו חוץ לד' אמות כדפרישית במתני':
בשהיה מקום מונדרין בהדא דתנינן וכו' ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב כלומר להדא דתנינן בסיפא דאם זרק חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב מיירי כשהיה המקום מדרון שאע''פ שמתחלה היה עומד לכך שתחזור ותתגלגל אפילו כן מכיון שנתכוין לזרוק למקום החיוב חייב:
הלכה: ג'. מַתְנִיתִין בְּשֶׁאֵין שָׁם חוֹר. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם חוֹר מַחְלוֹקֶת רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַכּוֹתֶל 66b כְּגָמוּם. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִן. אִם יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַכּוֹתֶל כְּגָמוּם. וְאִם לָאו אֵין אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַכּוֹתֶל כְּגָמוּם אֶלָּא כְסָתוּם. רַב חִסְדָּא אָמַר. בְּמוֹדֵד לוּכְסוֹן. וְאֵין סוֹפָהּ לֵירֵד. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה דְבֵילָה שְׁמֵינָה וְהִיא נִיטּוֹחָה. רִבִּי חַגַּי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שִׁיפּוּעַ מַדְרֵיגָה כִלְמַטָּן. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן זְרָעִים נֶהֱנִין מִן הַמַּדְרֵיגָה. בְּרַם הָכָא דֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת שָׁפִין בָהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. אִילּוּ אָמַר. כְּשֶׁהָיָה שָׁם חוֹר וְהִיא נֶהֱנִית מִן הַחוֹר כְּשֵׁם שֶׁהַזְּרָעִים נֶהֱנִין מִן הַמַּדְרֵיגָה. יְאוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא סוף דבר ארבע אמות בים וכו'. כדפרישית במתני':
אילו אמר כשהיה שם חור. כלומר אילו הוה מוקי לה רב חסדא בשהיה שם חור בכותל ונח בחור שפיר הויא דומיא לדהתם שהוא נהנה מן החור כלומר שנח שם כשם שהזרעים נהנין מן המדרגה ויאות הוה להאי אוקימתא אבל השתא דאוקי לה שנחה במקום המדרון סתם לא דמיא להאי דמדרגה והלכך פרכינן עלה כדלעיל:
גמ' מתניתא. דקתני בכותל סתם בשאין שם חור בכותל מיירי ודנח בכותל כדמוקי לה לקמן בדבילה שמינה אבל אם יש שם חור ונח בחור בזה תליא במחלוקת רבי מאיר וחכמים ששנינו בברייתא זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא ר''מ מחייב וחכמים פוטרין ומפר' ואזיל לפלוגתייהו:
על דעתיה דר''מ בין שיש בו ד' על ד' בין שאין בו ד' על ד' את רואה את הכותל כגמום. כלומר דטעמא דר''מ דס''ל חוקקין להשלים ורואין את הכותל כאלו חתוך וחקוק הוא והיינו מפני שדרך החורין שהן לצד רשות הרבים שמפולשין הן לרשות הרבים ומבפנים הם רחבים ארבעה אבל לא מבחוץ לצד רה''ר שהוא הולך ומיצר והחפץ שנח בו אינו חוזר לאחוריו וקסבר ר''מ דמכיון שהכותל הוא עב וראוי לחוק בי שהרי יש בה חור מבפנים ארבעה אע''פ שאין בו רחב ארבעה מבחוץ במקום שנח החפץ רואין אותו כאלו הוא זה החור גמום ומפולש ברחב ד' על ד' ועל דעתייהו דרבנן אם יש בו במקום שנח מבחוץ ד' על ד' את רואה את הכותל כאלו כולו החור שבכותל גמום ומפולש והוי כנח ברה''י אבל אין מבחוץ רחב ד' על ד' אין רואין אותו כאילו הוא מפולש אלא כסתום הוא ופטור. והא דנקיט אליבא דרבנן את רואה את הכותל כגמום לאו דבעי שיהא מפולש לרה''י בדוקא דהא ודאי ליתא שהרי למעלה מי' נחה ואם יש בחור מבחוץ רוחב ד' על ד' הוי רה''י אפי' אינו מפולש למבפנים אלא דה''ק דדינא כמו שהיה גמום ומפולש לרה''י:
רב חסדא אמר במוקד לוכסין. אמתני' קאי דקתני בכותל והא לא נח ומיקי לה בכותל משופע והוא באלכסון ופריך ואכתי וכי אין סופה לירד להדבר אשר זרק ונח בו דמ''מ לאו הנחה מיקריא שהרי מתגלגל ויורד:
תיפתר שהיתה דבילה שמינה וניטוחה. בכותל ולא צריכין לכותל מדרון:
לית הדא אמרה שיפוע מדרגה כלמטן. התם בפ''ו דכלאים בהלכה ב' היא דקאי ששנינו שם אף הנוטע שורה אחת בארץ ואחת במדרגה והוא מקום שיפוע בארץ אם גבוה המדרגה מן הארץ עשרה טפחים אין מצטרפת עם השורה התחתונה להיות נחשבת ככרם ואם לאו ה''ז מצטרפת עמה ובעי שם בגמרא אם מקום השיפוע שבמדרגה כלמטן נחשבת ולענין שתצטרף עם השורה שבארץ אם יש שם עוד שורה תחתיה או שיפוע המדרגה כלמעלה נחשבת והדר פשיט לה התם דשיפוע המדרגה לעולם כלמעלה נחשבת היא ובתר הכי מייתי להא דהכא תמן תנינן הזורק ד' אמות בכותל וכו' עד תיפתר שהיתה דבילה שמינה וניטוחה והדר מקשי עלה ר' חגיי קומי ר' יוסי והייני הא דהכא וכי לית הדא אמרה שיפוע המדרגה כלמטן נחשבת הדא מקשינן אהאי אוקימתא דרב חסדא דמוקי בכותל מדרון ונח בהשיפוע דלאו כלום הוא שהרי סוף החפץ לירד אלמא לא חשבינן כאלו נח ומשום שהשיפוע כלמטה נחשבת וכלומר שהחפץ שבה למקום שלמטה יורד ונמשך הוא דאלו היה מקום השיפוע נחשב כלמעלה א''כ מה שנח בשיפוע הרי הוא כאלו נח למעלה בארץ וקשיא להא דפשטינן לעיל לענין כרם דשיפוע המדרגה כלמעלה היא:
אמר ליה. שאני היא תמן בהא דלעיל שם בשורה הנטועה בשיפוע המדרגה שהזרעים נהנין מן המדרגה כלומר כל מה שנזרע או נטוע בה נהנין הן ויונקין משם והרי הן כנחין ולפיכך השורה הנטוע בשיפוע כאלו נטועה למעלה מחשבינן לה ואינה מצטרפת עם השורה התחתונה שבארץ לפי שכל המדריגה כמקום בפ''ע היא אבל הכא שזרק ונח בשיפוע הכותל או התל והרי זה כמדרגה לא הוי הנחה לפי שדרך בני אדם להיות שפין בה ע''י מהלך רגליהן ונישוף אותו החפץ ונופל היא למטה:
משנה: הַזּוֹרֵק בַּיָּם אַרְבַּץ אַמּוֹת פָּטוּר. אִם הָיָה רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּץ אַמּוֹת חַייָב. וְכַמָּה הוּא רְקָק מַיִם פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת חַייָב:
Pnei Moshe (non traduit)
ספינות קשורות זו בזו. והן של שני בני אדם מטלטלין מזו לזו וע''י עירוב ואם אינן קשורות אע''פ שמוקפות שהן סמוכות זו לזו אין מטלטלין מזו לזו ולא מהני עירוב מכיון שיש אויר כרמלית מפסיק ביניהן:
ומן הספינה לחברתה. דהוי מרה''י לרה''י וקמ''ל דאפי' יש הפסק ביניהן אפ''ה פטור דליכא אלא איסורא כדקתני בסיפא:
ומן הים לספינה. מכרמלית לרה''י או איפכא ומשום סיפא נקט לה:
מתני' הזורק מן הים ליבש'. זהו מכרמלית לר''ה או איפכא:
רקק מים וכו'. בגמ' קאמר הא דהדר תנא לה לאשמועינן שאפי' אין מהלכין בו אלא ע''י הדחק ר''ה הוא דהילוך ע''י הדחק שמיה הילוך:
פחות מעשרה טפחים. דשכיח דמהלכין בו ואם הוא יותר כרמלית הוא:
וכמה היא. עמקו של רקק שיהא לו דין ר''ה ולא כרמלית:
אם היה רקק מים. שיש בהם רפש וטיט ונקרא רקק ור''ה מהלכת בו דעבידי דרבים מהלכין שם:
מתני' הזורק בים ארבע אמות פטור. בגמרא קאמר דלאו דוקא ד' אמות ואפי' יותר שהרי כל הים אינו אלא כרמלית ואין בו חיוב אלא הואיל ושיעור החיוב בר''ה ד' אמות נקט נמי הפטור בכרמלית ד' אמות:
הלכה: ד'. לֹא סוֹף דָּבָר אַרְבַּע אַמּוֹת בַּיָּם. אֶלָּא אֲפִילוּ זָרַק בְּכָל הַיָּם פָּטוּר. שֶׁכָּל הַיָּם נִקְרָא כַרְמְלִית.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא סוף דבר ארבע אמות בים וכו'. כדפרישית במתני':
אילו אמר כשהיה שם חור. כלומר אילו הוה מוקי לה רב חסדא בשהיה שם חור בכותל ונח בחור שפיר הויא דומיא לדהתם שהוא נהנה מן החור כלומר שנח שם כשם שהזרעים נהנין מן המדרגה ויאות הוה להאי אוקימתא אבל השתא דאוקי לה שנחה במקום המדרון סתם לא דמיא להאי דמדרגה והלכך פרכינן עלה כדלעיל:
גמ' מתניתא. דקתני בכותל סתם בשאין שם חור בכותל מיירי ודנח בכותל כדמוקי לה לקמן בדבילה שמינה אבל אם יש שם חור ונח בחור בזה תליא במחלוקת רבי מאיר וחכמים ששנינו בברייתא זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא ר''מ מחייב וחכמים פוטרין ומפר' ואזיל לפלוגתייהו:
על דעתיה דר''מ בין שיש בו ד' על ד' בין שאין בו ד' על ד' את רואה את הכותל כגמום. כלומר דטעמא דר''מ דס''ל חוקקין להשלים ורואין את הכותל כאלו חתוך וחקוק הוא והיינו מפני שדרך החורין שהן לצד רשות הרבים שמפולשין הן לרשות הרבים ומבפנים הם רחבים ארבעה אבל לא מבחוץ לצד רה''ר שהוא הולך ומיצר והחפץ שנח בו אינו חוזר לאחוריו וקסבר ר''מ דמכיון שהכותל הוא עב וראוי לחוק בי שהרי יש בה חור מבפנים ארבעה אע''פ שאין בו רחב ארבעה מבחוץ במקום שנח החפץ רואין אותו כאלו הוא זה החור גמום ומפולש ברחב ד' על ד' ועל דעתייהו דרבנן אם יש בו במקום שנח מבחוץ ד' על ד' את רואה את הכותל כאלו כולו החור שבכותל גמום ומפולש והוי כנח ברה''י אבל אין מבחוץ רחב ד' על ד' אין רואין אותו כאילו הוא מפולש אלא כסתום הוא ופטור. והא דנקיט אליבא דרבנן את רואה את הכותל כגמום לאו דבעי שיהא מפולש לרה''י בדוקא דהא ודאי ליתא שהרי למעלה מי' נחה ואם יש בחור מבחוץ רוחב ד' על ד' הוי רה''י אפי' אינו מפולש למבפנים אלא דה''ק דדינא כמו שהיה גמום ומפולש לרה''י:
רב חסדא אמר במוקד לוכסין. אמתני' קאי דקתני בכותל והא לא נח ומיקי לה בכותל משופע והוא באלכסון ופריך ואכתי וכי אין סופה לירד להדבר אשר זרק ונח בו דמ''מ לאו הנחה מיקריא שהרי מתגלגל ויורד:
תיפתר שהיתה דבילה שמינה וניטוחה. בכותל ולא צריכין לכותל מדרון:
לית הדא אמרה שיפוע מדרגה כלמטן. התם בפ''ו דכלאים בהלכה ב' היא דקאי ששנינו שם אף הנוטע שורה אחת בארץ ואחת במדרגה והוא מקום שיפוע בארץ אם גבוה המדרגה מן הארץ עשרה טפחים אין מצטרפת עם השורה התחתונה להיות נחשבת ככרם ואם לאו ה''ז מצטרפת עמה ובעי שם בגמרא אם מקום השיפוע שבמדרגה כלמטן נחשבת ולענין שתצטרף עם השורה שבארץ אם יש שם עוד שורה תחתיה או שיפוע המדרגה כלמעלה נחשבת והדר פשיט לה התם דשיפוע המדרגה לעולם כלמעלה נחשבת היא ובתר הכי מייתי להא דהכא תמן תנינן הזורק ד' אמות בכותל וכו' עד תיפתר שהיתה דבילה שמינה וניטוחה והדר מקשי עלה ר' חגיי קומי ר' יוסי והייני הא דהכא וכי לית הדא אמרה שיפוע המדרגה כלמטן נחשבת הדא מקשינן אהאי אוקימתא דרב חסדא דמוקי בכותל מדרון ונח בהשיפוע דלאו כלום הוא שהרי סוף החפץ לירד אלמא לא חשבינן כאלו נח ומשום שהשיפוע כלמטה נחשבת וכלומר שהחפץ שבה למקום שלמטה יורד ונמשך הוא דאלו היה מקום השיפוע נחשב כלמעלה א''כ מה שנח בשיפוע הרי הוא כאלו נח למעלה בארץ וקשיא להא דפשטינן לעיל לענין כרם דשיפוע המדרגה כלמעלה היא:
אמר ליה. שאני היא תמן בהא דלעיל שם בשורה הנטועה בשיפוע המדרגה שהזרעים נהנין מן המדרגה כלומר כל מה שנזרע או נטוע בה נהנין הן ויונקין משם והרי הן כנחין ולפיכך השורה הנטוע בשיפוע כאלו נטועה למעלה מחשבינן לה ואינה מצטרפת עם השורה התחתונה שבארץ לפי שכל המדריגה כמקום בפ''ע היא אבל הכא שזרק ונח בשיפוע הכותל או התל והרי זה כמדרגה לא הוי הנחה לפי שדרך בני אדם להיות שפין בה ע''י מהלך רגליהן ונישוף אותו החפץ ונופל היא למטה:
וְלָמָּה תְנִינָתָהּ תְּרֵין זִימְנִין. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. בְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵי רְקָקִים. אֶחָד הָרַבִּים מְהַלְּכִין בּוֹ וְאֶחָד אֵין הָרַבִּים מְהַלְּכִין בּוֹ אֶלָּא כְשֶׁהֵן נִדְחָקִין. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְאֵין הָרַבִּים מְהַלְּכִין בּוֹ אֶלָּא כְשֶׁהֵן נִדְחָקִין אֵינוֹ רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא רְשׁוּת הַיָּחִיד. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר. רְשׁוּת הָרַבִּים הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
בשהיו שני רקקים וכו'. כלו' ואפי' יש כאן אצלו אחד שמהלכין בו שלא ע''י הדחק דמהו דתימא דזה השני שאין בו הילוך אלא ע''י הדחק לא הוי ר''ה אלא כרה''י כלומר דלאו שם ר''ה עליו קמ''ל דאפ''ה ר''ה נקרא דלעולם הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך:
ולמה תנינתה תרין זמנין. להאי דינא דרקק:
אתא ר' חזקיה ור' אבוהו. וקאמרי בשם ר' יוחנן דדוקא והיא שנחה ע''ג משהו חוץ לד' אמות כדפרישית במתני':
בשהיה מקום מונדרין בהדא דתנינן וכו' ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב כלומר להדא דתנינן בסיפא דאם זרק חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב מיירי כשהיה המקום מדרון שאע''פ שמתחלה היה עומד לכך שתחזור ותתגלגל אפילו כן מכיון שנתכוין לזרוק למקום החיוב חייב:
משנה: הַזּוֹרֵק מִן הַיָּם לַיַּבָּשָׁה וּמִן הַיִּבָּשָׁה לַיָּם וּמִן הַיָּם לַסְּפִינָה וּמִן הַסְּפִינָה לַיָּם וּמִן הַסְּפִינָה לַחֲבֶירְתָּהּ פָּטוּר. סְפִינוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בָזוֹ מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ אִם אֵינָן קְשׁוּרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמּוּקָּפוֹת אֵין מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ:
Pnei Moshe (non traduit)
ספינות קשורות זו בזו. והן של שני בני אדם מטלטלין מזו לזו וע''י עירוב ואם אינן קשורות אע''פ שמוקפות שהן סמוכות זו לזו אין מטלטלין מזו לזו ולא מהני עירוב מכיון שיש אויר כרמלית מפסיק ביניהן:
ומן הספינה לחברתה. דהוי מרה''י לרה''י וקמ''ל דאפי' יש הפסק ביניהן אפ''ה פטור דליכא אלא איסורא כדקתני בסיפא:
ומן הים לספינה. מכרמלית לרה''י או איפכא ומשום סיפא נקט לה:
מתני' הזורק מן הים ליבש'. זהו מכרמלית לר''ה או איפכא:
רקק מים וכו'. בגמ' קאמר הא דהדר תנא לה לאשמועינן שאפי' אין מהלכין בו אלא ע''י הדחק ר''ה הוא דהילוך ע''י הדחק שמיה הילוך:
פחות מעשרה טפחים. דשכיח דמהלכין בו ואם הוא יותר כרמלית הוא:
וכמה היא. עמקו של רקק שיהא לו דין ר''ה ולא כרמלית:
אם היה רקק מים. שיש בהם רפש וטיט ונקרא רקק ור''ה מהלכת בו דעבידי דרבים מהלכין שם:
מתני' הזורק בים ארבע אמות פטור. בגמרא קאמר דלאו דוקא ד' אמות ואפי' יותר שהרי כל הים אינו אלא כרמלית ואין בו חיוב אלא הואיל ושיעור החיוב בר''ה ד' אמות נקט נמי הפטור בכרמלית ד' אמות:
סֶלַע שֶׁבַּיָּם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. פָּחוּת מִכֵּן מוּתָּר. מַה בֵין סֶלַע וּמַה בֵין סְפִינָה. סְפִינָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. סֶלַע בִּמְקוֹמָהּ הִיא. וְלֹא כַרְמְלִית הִיא. כְּלוּם הוּא מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכַרְמְלִית אֶלָּא בְאָרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי אִילָא. עַל רֹאשָׁהּ. סֶלַע שֶׁבַּיָּם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. יוֹתֵר מִכֵּן נַעֲשִׂית כִּמְחִיצָה שֶׁהוּקְּפָה זְרָעִים שֶׁאֵין מוּתָּר לְטַלְטֵל בָּהּ אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. פָּחוּת מִכֵּן מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וּמִן הַיָּם לְתוֹכָהּ וּמְטַלְטְלִין בָּהּ עַד בֵּית סְאָתַיִם. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. מֵעַתָּה שְׁתֵּי כַרְמְלִיּוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לְזוֹ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. מִכֵּיוָן שֶׁהַיָּם מַקִּיפָהּ מִכָּל צַד כְּמִי שֶׁכּוּלָּה כַּרְמְלִית אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
מכיון וכו'. שאני הכא דמכיון שהים מקיפה להסלע מכל צד כמי שכולה כרמלית אחת היא:
ר' בון בר חייה בעי. על הא דקאמר מטלטלין מתוכה לים הא מיהת כרמלית היא ומעתה נאמר שתי כרמליות סמוכו' זו לזו מותר לטלטל מזו לזו בתמיה הא מיהת לכתחלה אסור הוא:
פחות מכאן וכו'. סיומא דדברי ר' אילא היא כלו' אבל הסיפא דקתני פחות מכאן מותר והיינו שהיא פחותה מגבוה עשרה אין לה דין כגדר גבוה עשרה שהוקף לזרעים ומטלטלין מתוכה לים וכו' ובתוכה מותר לטלטל עד בית סאתים והכי תני לה בתוספתא פחות מכאן ה''ז מותר ובלבד שיהא כבית סאתים:
אמר ר' אילא על ראשה. כלומר דר' אילא לא בעי לפרש הכי להסיפא אלא על ראשה היא דשייך למימר הכי דקתני אם גבוה עשרה אין מטלטלין וכו' והיינו בגוונא דלא שייך בה דין כרמלית כגון שאינה רחבה הרבה הלכך מתוכה לים או איפכא אסור דהוי כמטלטל מרה''י לכרמלית או מכרמלית לרה''י ואם הוא יותר מכאן והיינו שהיא רחבה ביותר נעשית כמחיצ' שהוקפה לזרעים שבתוכה לא לדירה דין כרמלית יש לה שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות:
אלא בארבע אמות. הא דקתני מותר לאו בכולה קאמר אלא עד ד' אמות:
ולא כרמלית היא. אסיפא הוא דפריך דקתני פחות מכאן מותר ואמאי והרי אם אינה גבוה עשרה מיהת ככרמלית היא וכלום מותר הוא לטלטל לכתחלה בכרמלית ואמאי קתני סתם מותר:
ספינה עולה ויורדת. היא וכלומר שאי אפשר לו לצאת מתוכה ולעשות צרכיו שתמיד הולכת היא ולפיכך התירו לטלטל מתוכה לים אבל סלע במקומה היא ויכול לילך ממקום שהוא לטלטל ולשפוך שופכין דידיה:
סלע שבים וכו'. תוספתא שם וכדמפרש טעמא לקמיה:
סְפִינָה שֶׁבַּיָּם גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אִם הָֽיְתָה עֲמוּקָה מִן הַמַּיִם עֲשָׂרָה טְפָחִים וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה מִן הַמַּיִם עֲשָׂרָה טְפָחִים מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם. אֲבָל לֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן בָעֵי. וְלָמָּה מִתּוֹכָהּ לַיָּם מוּתָּר. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה. אִין כֵּינִי. אֲפִילוּ מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. וְלָמָּה מִן הַיַּם לְתוֹכָהּ אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲמוּקָה עֲשָׂרָה. אִין כֵּינִי. אֲפִילוּ מִתּוֹכָהּ לַיָּם. אָמַר רִבִּי אָבוּן. וְלָמָּה מִתּוֹכָהּ לַיָּם מוּתָּר. מִפְּנֵי סַכָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מפני סכנה. היינו טעמא שהתירו מתוכה לים שאם אתה אוסרו לטלטל אף מתוכה לים ולא יכול להוציא השופכין שלו ושאר צרכיו יבא לידי סכנה:
ולמה מן הים לתוכה אסור. וכן איפכא דמן הים לתוכה אמאי אסור אם מפני שהיא עמוקה עשרה ומחשבת לה רה''י א''כ אפי' מתוכה לים נמי לא דמ''ש דאי אזלת בתר עומקה א''כ לעולם אסור:
אין כיני. אם כן אפי' מן הים לתוכה מותר:
ולמה מתוכה לים מותר מפני שאינה גבוה עשרה מן המים ולא הויא אלא כרמלית ואינו אלא כמטלטל מכרמלית לכרמלית בתוך ד' אמות דמותר אפי' לכתחלה:
ר' יהודה אומר וכו'. ולקמיה פריך עלה ומשני:
ספינה שבים וכו'. תוספתא היא בפ' אחד עשר:
הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָאן דְּאָמַר. בְּשֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבָּעָה אֲפִילוּ אֵינָן גְבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. מָאן דְּאָמַר. גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה אֲפִילוּ יֵשׁ בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבַּע. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. וְהוּא שֶׁיְּהֵא כָל אֲוֵיר כַּרְמְלִית בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה.
הלכה: ה'. 67a אַבָּא בַּר רַב חוּנָא אָמַר. בִּקְשׁוּרוֹת בְּגָמֵי. רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן אָמַר. וְהֵן שֶׁעֵירִיבוּ. רִבִּי חִייָה רִבִּי אִימִּי תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. חַד אָמַר. בְּשֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבַּע. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ יֵשׁ בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבַּע. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָא וּמָאן אֲמַר דָא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוּסֵה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. אֲפִילוּ אֵינָן גְבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. הֲווֵי דוּ אָמַר. בְּשֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבָּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מן מה דאמר ר' יוסי בשם ר' אלעזר אפילו אינן גבוהות עשרה. כלו' אפי' הגובה של הספינות שהוא למעלה מן המים אין בו עשרה הוי דשמעינן דר' אלעזר דהוא דאמר שצריך שלא יהא ביניהן רוחב ארבעה מפני שזהו דין כרמלית כל שרחב ארבעה ואינה גבוה עשרה ואם הספינות אינן גבוהות עשרה מעל פני המים הרי אויר כרמלית מפסיק ביניהן דאלו למ''ד שצריך שיהו הספינות גבוהות עשרה מעל פני המים ואז יש להן דין רה''י ולא מחשבינן לחלל עומקה משום שאינו ניכר מבחוץ שעומקה בתוך המים היא א''כ לדידיה אפילו יש ביניהן רוחב ארבעה לא איכפת לן מידי שהרי אויר כרמלית הוא ודינו ככרמלית שאינה תופסת אלא עד עשרה ולמעלה מזה מקום פטור הוא ומכיון שהן גבוהות עשרה למעלה מן המים אין כאן אויר כרמלית מפסיק ביניהן שיבטל העירוב. וכן אמר ר' חנניא בריה דר' הילל דדוקא שיהא כל אויר כרמלית בתוך עשרה דאז אויר הכרמלית ככרמלית היא אבל למעלה מזה מקום פטור הוא:
כשאין ביניהן. אויר מפסיק ברחב ארבעה שאם יש ביניהן רחב ארבעה הרי יש שיעור רוחב כרמלית מפסיק בין זו לזו ולא מהני עירוב ואידך אמר שאפי' רוחב ארבעה מפסיק ביניהן אינו מבטל העירוב:
גמ' בקשורות בגמי. כלו' אפילו קשורות בגמי בעלמא מטלטלין מזו לזו ע''י עירוב וכדקאמר ר' יוסי בר' בון והן שעירבו בדוקא הוא דאיירי במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source